סיפורי מקרה

רוחמה נולדה עם תסמונת נדירה שכללה מומים רבים, ביניהם לקות ראייה קשה ולקות שמיעה משמעותית.

רוחמה היתה מאושפזת בבית החולים מיום לידתה עד גיל שבעה חודשים. בזמן האשפוז היא עברה ניתוח לתיקון מום לב והיתה מורדמת ומונשמת תקופה ארוכה.

רוחמה שוחררה לביתה מבית החולים עם פיום קנה, משום שלא יכלה לנשום עצמאית ללא עזרת חמצן. היא היתה היפוטונית, בעלת מתח שרירים נמוך, רפויה לחלוטין, ולא יכלה לשכב על הבטן בגלל הצינורית בקנה הנשימה.

טיפלתי ברוחמה בביתה 3 פעמים בשבוע לאורך חודשים, ולאחר מכן ירדה תדירות הטיפול לפעמיים בשבוע.

בניגוד למה שנאמר לי בהתחלה, גיליתי מהר מאד שרוחמה רואה, כמובן שלא ידעתי עד כמה. ראיתי שהיא בהחלט עוקבת עם המבט ומושיטה ידיים לצעצוע. כמו כן הבנתי שהיא שומעת משום שהגיבה לצלילים.

לאורך כל הדרך הענקתי לרוחמה גם טיפול פיזיותרפי נשימתי בשל ריבוי ההפרשות. עם הזמן היא נגמלה מהשימוש בבלון החמצן, ולאחר מכן המלצתי לבית החולים לשקול את סגירת הצינור בקנה הנשימה משום שהיא הסתדרה מצויין ללא החמצן. בסופו של דבר, בסביבות גיל שלוש, נסגר הצינור ורוחמה היתה חופשיה הרבה יותר, וסבלה פחות מדלקות ריאה.

בגלל הקושי בראייה רוחמה חששה משינויים וכל דבר חדש לוווה בפחדים רבים. בתום הטיפול ברוחמה היא זחלה, הלכה הליכת רהיטים, דחפה כיסא או שולחן בליווי צמוד, טיפסה על ספות והתיישבה.

אני כפיזיותרפיסטית שלה, זכיתי לסיפוק גדול מההישגים שאליהם רוחמה הגיעה בסיום הטיפול, במיוחד לאור נקודת ההתחלה הראשונית.